סימה בכתה במשך כמה דקות לא יכולתי לעצור אותה. התיק, יאיר ! זה התיק !
הסיפור הולך כך: אישה נחמדה בקהילה שלנו אספה פריטים לצורך משלוח מכולה לכפר נידח באוגנדה. היא פעלה בשם עמותה קטנה שהקימו זוג ישראלים שהתגייסו למען ילדים ונשים במחוז צ'יבוגה. אספו ואספו, אספוווווו ואספו, עד שהצליחו למלא מכולה שלמה בציוד. סימה העבירה לגברת תיק בית ספר חדש (שהבת שלנו חשבה שהוא לא מספיק באופנה, אז קנינו לה סמל סטטוס אחר לקראת כיתה ד'). כעבור כמה שבועות, פתאום, באיזה קבוצת נשים בפייסבוק, פרסמה אותה הגברת המגייסת את התמונה שגרמה לזוגתי לפרוץ בבכי.
בתמונה, ארבעה ילדים אוגנדיים בכיתה ו' בערך, יחפים על חול אפריקני כתום, מחויכים חיוכי-אמת, עם תיקים חדשים צבעוניים על הגב. אחד התיקים היה של הבת שלנו.
לגייסי הכספים וליזמים החברתיים שביניכם: תזכרו שתורמים רוצים להרגיש את ההשפעה של התרומה שלהם, להיות חלק מקהילה, ולספר לחברים. יש תורמים שמבקשים דיווח פיננסי מדוקדק על כל דולר, אבל תמונה אותנטית כנראה שתהיה שווה להם (ולכם) יותר.
(Wim Hof) .Feeling is believing