במאה הקודמת הייתי מתופף בלהקת ג'אז בית-ספרית. המורה שלנו למוסיקה היה Mr. Tan – איש קנדי צעיר וכריזמטי ממוצא סיני. בהכנות למופע הגדול של סיום השנה הוא בא אלי, הסתכל לי בעיניים, ואמר לי באיזה מקצב לנגן במופע. היה מקצב בסיסי, שעושה את העבודה (אותו ידעתי היטב), והיה אחד קצת יותר מורכב שהוא לימד אותי (אותו ידעתי 80%). הוא התכוון למורכב יותר. עניתי לו: I'll try. תשובתו: Don't try, DO. המשפט הזה מלווה אותי כל חיי.
כדורסל בארה"ב זה עסק לרציניים, במיליארדים. הבעלים רוצים RESULTS. ונניח שאתם מאמנים של קבוצת תחתית בליגה – מה קורה כשאר הכוכבים עוזבים לקבוצות טובות יותר? המורל ניפגע וגם העסקים. אבל זה לא משחק, זה ביזנס, מה עושים?! קוראים למר טרוור מוואד, מאמן של הביוקר, שידבר עם השחקנים, שילמד אותם לשתוק קצת ולעודד את עצמם. זה מביא תוצאות, בדולרים.
למען הסר ספק, זו לא תרופת פלא לכל צרות העולם. מדובר במכניזם אחד מתוך רבים, שעשוי להניע תהליכים חיוביים.
הדיבור הוא מכפיל כוח, לשני הכיוונים.