אספר לכם סיפור על כוח התודה. פעם, בתוך אלפי התהליכים שאני מנהל מול קרנות ותורמים, חפרתי בתוך ארכיון של עמותה איתה עבדתי. צץ שם השם של גברת מגונדרת מסן-פרנסיסקו. תרמה אותה הגברת תרומה, אבל ארבע שנים קודם לכן. ובמשך כל אותן השנים נותק הקשר. לא שמעו ממנה והיא לא שמעה מנציגי העמותה.
החלטתי לעשות מעשה נועז. להגיד לה תודה, וזהו. לא לספר לה סיפור, לא להתנצל, לא לבקש שום דבר. רק להגיד תודה, מכל הלב. וכך עשיתי. מכתב של שלוש או ארבע שורות. תוך ימים בודדים, התקבלה באותה העמותה העברה בנקאית בגובה $100,000 , לא פחות ולא יותר. שנה לאחר מכן שוב אותו הסיפור בדיוק ואותו הסכום בשנית.
הגברת לא ביקשה דבר בתמורה, לא יחס, לא דיווח, לא איזכור, אפילו לא קבלה. וכל שנה היא שולחת תרומה לאנשים בצרה, ולא מבקשת דבר לעצמה. זה סיפור על תורמת אנונימית, על הוקרה, ועל הכרה תודה.
Let’s not expect gratitude. Then if we get some occasionally, it will come as a delightful surprise. (Dale Carnegie)